ההשבעה הראשונה של ולדימיר פוטין לנשיאות רוסיה
ההשבעה הראשונה של ולדימיר פוטין כנשיא רוסיה התקיימה ביום ראשון, 7 במאי 2000. הטקס נערך לראשונה בארמון הקרמלין הגדול ונמשך שעה בדיוק. למרות העובדה שבוריס ילצין בזמן הטקס כבר היה נשיא לשעבר (לאחר שהתפטר ב-31 בדצמבר 1999), הוא הוזמן רשמית כאורח, אך השתתף בטקס כנשיא היוצא.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – הבחירות לנשיאות רוסיה 2000 |
בוריס ילצין התפטר מתפקידו כנשיא רוסיה בסוף שנת 1999. ראש הממשלה ולדימיר פוטין הפך לממלא מקום נשיא רוסיה וזכה בבחירות עם יותר מחמישים אחוז מהקולות. הוא נכנס לתפקיד חודשיים לאחר הבחירות.
הטקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת הטקס, לאחר שעברו דרך אולמי גאורגי ואלכסנדר, הביאו חיילי גדוד משמר הקרמלין לאולם אנדריי את דוגמת דגל רוסיה, נס הנשיא, עותק מיוחד של החוקה הרוסית וחותם נשיא רוסיה.
לאחר מכן, על הדוכן באולם אנדריי ניצבו יו"ר בית המשפט החוקתי של רוסיה, מראט בגלאי, יושב ראש מועצת הפדרציה יגור סטרוב, יושב ראש הדומה גנאדי סלזניוב ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הפדרציה הרוסית אלכסנדר ושניאקוב.
ולדימיר פוטין הגיע לקרמלין ונכנס לארמון הקרמלין הגדול. לאחר מכן להיכל אנדריי נכנס הנשיא הראשון של רוסיה בוריס ילצין. עם הישמע הצליל הראשון של פעמוני הקרמלין הגיע ולדימיר פוטין, שחלף על פני אולמי גאורגי ואלכסנדר, אל הדוכן באולם אנדריי. הנאום הראשון נישא על ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית אלכסנדר ושניאקוב. הוא בירך את פוטין על זכייתו בבחירות ואמר שהבחירות נערכו בהתאם לחוקי רוסיה. הנאום השני היה של נשיא בית המשפט החוקתי, מראט בגלאי. הוא קרא לוולדימיר פוטין להישבע על משרת נשיא רוסיה.
לאחר שלדימיר פוטין אמר את טקסט השבועה, נשמע המנון רוסיה והעתק של נס הנשיא הועלה מעל כיפת ארמון הסנאט של הקרמלין. לאחר ההמנון הלאומי, נשא בוריס ילצין נאום בו בירך את פוטין, איחל הצלחה ועודדו להמשיך ולבנות רוסיה דמוקרטית חדשה. אחרי ילצין, בנאומו הראשון כנשיא רוסיה, דיבר ולדימיר פוטין. ולדימיר פוטין, עזב את אולם אנדריי בליווי השיר "תהילה" על פי מוזיקה של מיכאיל גלינקה ומטח הצדעה ארטילרית.
ואז, בכיכר הקתדרלות של הקרמלין במוסקבה, הציג בוריס ילצין את גדוד הקרמלין של ולדימיר פוטין ובכך העביר אליו את סמכויות המפקד העליון אל הנשיא החדש. בסוף הטקס, בוריס ילצין ופוטין קיבלו ברכות מהנוכחים.[1][2]
הנאום
[עריכת קוד מקור | עריכה]נאומו של ולדימיר פוטין:[3]
אזרחי רוסיה היקרים, חברים יקרים!
היום, אני פונה אליכם, רק אליכם, כי הפקדתם בידיי את המשרה הגבוהה ביותר במדינה. אני מבין שאני לוקח על עצמי אחריות עצומה, ואני יודע שראש המדינה הרוסית תמיד היה ויהיה האדם שאחראי לכל מה שקורה במדינה. הנשיא הראשון של רוסיה, בוריס ילצין, עזב את הקרמלין, עכשיו זכרו זאת, השמיעו את המילים שרבים זוכרים. הוא חזר היום על כך באולם הזה: "שמור על רוסיה." בזה אני רואה את חובות הנשיאות העיקריות. מימוש זה ידרוש זמן רב ואת סיוע עמיתיי לשירות. אני גם מצפה למצוא במשימה פטריוטיות זו את העזרה שיש להגיש לאזרחים הרוסים, כל מי שמוקיר את גורלה של מדינתנו היום.
אני רוצה להודות לתומכיי ולכל אלה שהצביעו עבורי בבחירות. תמיכה בצעדים הראשונים שכבר נעשו. אפשר שאתם מאמינים שביחד נוכל לשנות את חיינו לטובה. אני אסיר תודה רבה לכם על כך. אבל אני מבין שהתמיכה שלכם - זה רק כוח מקדים באופן כללי, וכמובן, בעיניי, כניסתי היום לתפקיד נשיא המדינה.
אני פונה לאלה שהצביעו למועמדים אחרים. אני משוכנע שהצבעתם למען עתידנו המשותף, למען מטרתנו המשותפת לחיים טובים יותר, לרוסיה חזקה ומשגשגת. לכל אחד מאיתנו יש את הניסיון שלו, את השקפותיו, אבל עלינו להיות ביחד, יש לנו הרבה דברים לעשות ביחד.
היום הוא באמת יום היסטורי, אני רוצה שוב להתמקד בכך. למעשה, לראשונה בתולדות ארצנו, ההיסטוריה של רוסיה בפעם הראשונה עברה המשרה העליונה במדינה בדרך הדמוקרטית ביותר, הפשוטה ביותר, על פי רצון העם, באופן חוקי ושליו. שינוי הכוח בחן תמיד את חוזק המערכת החוקתית והיה מבחן לכוחה. כן, זהו לא המבחן הראשון, כמובן, לא האחרון, אבל זה מבחן, אבן דרך זו בחיינו ראויים. הוכחנו שרוסיה הופכת למדינה דמוקרטית מודרנית. רציפות שלווה של כוח הוא מרכיב חיוני ביציבות פוליטית, שחלמנו יחד, שאליו שאפנו, שאותו חיפשנו.
הדרך לחברה חופשית לא הייתה פשוטה וקלה, בהיסטוריה שלנו היו דפים טרגיים. בניית מדינה דמוקרטית רחוקה מלהיות שלמה, אך כבר נעשה הרבה לשם כך. עלינו להוקיר את ההישגים, לשמר ולפתח את הדמוקרטיה, כדי לוודא שהשלטון שנבחר על ידי העם הפועל למען האינטרסים שלו, מגן על אזרחי רוסיה בכל מקום בארצנו ומחוצה לה, לשרת את הציבור. זו עמדה עקרונית וקשה, הגנתי עליה ובכוונתי לקיימה בעתיד.
לטובת האירוע החגיגי, התכנסנו כאן היום בקרמלין, במקום קדוש לעמנו. כאן בקרמלין - ריכוז הזיכרון הלאומי שלנו. כאן, בחומות בני מאות השנים של הקרמלין, נעשתה היסטוריה בארצנו, ואין לנו שום זכות להיות "איוואנים, לא מודעים לקרבה". אסור לנו לשכוח כלום, עלינו להכיר את ההיסטוריה שלנו, לדעת אותה כפי שהיא, להפיק ממנה לקחים, לזכור תמיד את אלה שיצרו את המדינה הרוסית, הגנו על כבודה, הפכו אותה למדינה גדולה, חזקה, אדירה. אנו נשמור על הזיכרון הזה, ונשמור על זמני הקשר ההם, ועל כל טוב ההיסטוריה שלנו שאנו נותנים לצאצאים.
אזרחי רוסיה היקרים!
אנו מאמינים בעצמנו, שנוכל באמת להפוך את המדינה. יש לנו מטרות משותפות, אנו רוצים שרוסיה תהיה מדינה חופשית, משגשגת, עשירה, חזקה, מתורבתת, מדינה שמתגאה באזרחיה ואשר מכובדת בעולם. בחודשים האחרונים, גם במוסקבה וגם בפגישות במחוזות הרוסיים, אני מרגיש את הבנתכם ואת תמיכתכם ולעיתים קרובות מאוד מהאנשים הפשוטים ביותר בכיכרות וברחובות הערים שלנו שמענו באופן פשוט מאוד, אבל מילים חשובות מאוד בשבילי. אמרתם, "אנחנו מאמינים לך, אנחנו מקווים שאתה פשוט לא תשלול ותבטל אותנו."
אני יכול להבטיח לכם שהמעשים יונחו אך ורק על ידי האינטרס הציבורי. אולי לא אוכל להימנע מטעויות, אבל מה שאני יכול להבטיח, זה לעבוד בפתיחות ובכנות.
אני מאמין בחובה הקדושה לאחד את העם הרוסי, לאסוף אזרחים סביב מטרות ויעדים ברורים, ובכל יום ובכל דקה לזכור שיש לנו מולדת אחת, עם אחד, יש לנו דבר אחד במשותף עם העתיד שלכם.
תודה!
